האם טיפול בגלי הלם טוב לפציעות כרוניות מריצה?
חרף החסרונות הברורים, לא מעט אנשים ממשיכים לרוץ למרות פציעות שדורשות טיפול. הבנתנו את גורמי הפציעות ואופן הטיפול בהן עדיין רחוקה מלהיות מושלמת, אך בשנים האחרונות הידע הרפואי שקשור בפציעות מריצה הורחב באופן דרמטי.
תרגילים חדשים, טכניקות וטיפולים מתגלים, נבדקים ומוערכים לטובת טיפול במגוון רחב של פציעות ריצה נפוצות. כיום, פציעה כמו קרע ברקמת הליברל (‘labral’), שהייתה עד לא מזמן פציעה שמסיימת קריירות, יכולה להתגלות מוקדם ולעבור טיפול בהצלחה רבה.
טיפולים חדשים ופורצי דרך מלווים באופן כמעט בלתי נמנע על ידי גימיקים שמזדנבים אחרי המדע המתקדם. המדע בדרך כלל נתמך על ידי כמה מחקרים עלובים, מחקרים לוקים בחסר שאינם מחזיקים את מבחן הבדיקה המקובל לחקר טיפול בפציעות ריצה. עד אשר כמה מחקרים מבוססים היטב מתגלגלים לקהילת המדע, נבדקים ונידונים על ידי אנשי מדע אחרים, קשה לדעת אם כדאי לבחון טיפול חדשני.
במאמר הבא נבחן טיפול בפציעות שנקרא “טיפול בגלי הלם” (באנגלית: ‘extracorporeal shockwave therapy’, או בקיצור: ‘ESWT’), ונבחן כיצד הטיפול עומד במבחן המחקרים.
הסבר קצר על טיפול גלי הלם
שורשי הטיפול בגלי הלם טמונים בטיפול באבנים בכליות: גלי קול באנרגיה גבוהה נפלטים על ידי מכונה על מנת לשבור את משקעי הסידן הקשיחים שגרמו לאבנים להצטבר בכליות. לא עבר זמן רב עד שגלי הקול העוצמתיים נחקרו לטיפול אפשרי במצבים אחרים הקשורים במשקעי סידן, כמו דלקות גידים ועוד.
חוקרים החלו לחקור את התועלת בטיפול בגלי הלם על פציעות גיד שאינן בהכרח קשורות להצטברות סידן. היה זה כנראה סביב אותו זמן בו רופאים החלו להבין שפציעות גיד כרוניות, כמו דלקת באכילס, נגרמות על ידי נזק וריפוי כושל בסיבי הגיד ולא הודות לדלקת כללית. נראה שגלי הלם יכלו לספק כמות מבוקרת של לחץ על האזור הפגוע ובכך להפעיל מחדש את תהליך הריפוי הטבעי של הגוף.
מחקרים מוקדמים הראו תוצאות מבטיחות: בדיקות בקנה מידה קטן מצאו כי הטיפול בגלי הלם הועיל במידה רבה בקרב מטופלים הסובלים מדלקת כרונית בגיד האכילס, דלקת גיד הפיקה ודלקת בחיתולית הכפית (Plantar Fasciitis – או בשמה העממי “דורבן”).
חרף המחקרים שבוצעו, נתבקשו מחקרים וביקורות בקנה מידה גדול יותר על מנת לקבוע את אפקטיביות הטיפול בגלי ההלם כשמדובר על טיפול בפציעות ריצה מהסוג הנ”ל.
חלק מסקירות המחקרים המוקדמים היו סקפטיות – למשל, סקירה שפורסמה בשנת 2001 על ידי ר. בודקר ואחרים מאוניברסיטת פיליפס בגרמניה, ציינה כי ניסויים קליניים בטיפול בגלי הלם בקרב סובלים מדורבן בכף הרגל (נכון לאז), בוצעו בצורה גרועה ושחסות קבוצות מיקוד. אולם, כמה שנים מאוחר יותר, ביקורות טובות יותר החלו לצוץ.
המחקרים על ESWT ודורבן בכף הרגל
אחד המחקרים הראשונים והרציניים בתחום התפרסם בשנת 2006 על ידי ד. סקוט מלאי ועמיתיו. המחקר היה ניסוי מבוקר פלסבו כפול, כלומר לא הרופאים ולא המטופלים ידעו מי מקבל טיפול גלי הלם אמיתי ומי מקבל “טיפול” מדומה. כל המשתתפים בניסוי סבלו מדלקת כרונית בכף הרגל שלא הגיבה לטיפולים קונסרבטיבים.
בעוד קבוצת המיקוד חוותה הפחתה בכאב העקב במהלך 3 חודשי המחקר, מצבם של חברי קבוצת הניסוי שקיבלה טיפול אמיתי בגלי הלם השתפר משמעותית, כפי שנמדד על ידי הערכות המטופלים עצמם ורופאים כאחד. יתרה מכך, מחברי המאמר כתבו כי לא נצפו תוצאות שליליות לטיפול, גם אחרי תקופת מעקב בת שנה שלאחר הטיפול. עובדה זו חשובה הודות וניתוח – שהוא אחת האלטרנטיבות – נושא עמו סיכון משמעותי לסיבוכים.
יעילות הטיפול בגלי הלם אושרה בשנת 2007 בביקורת על ידי רונלד דה ורה ברדו, דייל מנה וג’יימס פריס מאוניברסיטת טנסי ומדינת ארקנסו, ארה”ב. במחקר בו ערכו סקירה כתבו:
“הטיפול בגלי הלם היה אפקטיבי לטיפול בדורבן כרוני בכף הרגל, בפרט טיפול באנרגיית גלים גבוהה במיוחד, בהתחשב בשיעורי ההצלחה הגבוהים יחסית והעלמות התסמינים בהשוואה לטיפול באנרגיית גלים נמוכה.”
